|
|
שלושת ההוגים שבהם עוסק הפרק מתווים שלושה סוגי אחריות . סארטר מדבר על אחריות אישית , לוינס על אחריות כלפי כלל האנושות , ובובר על אחריות דיאלוגית כלפי הזולת . בשלוש הגישות , האחריות מונחת בבסיס ההשקפה על מהות האנושיות . הגישה הראשונה היא זו של סארטר . גישה זו יוצרת מחויבות עזה לאישיות הפרטית , והיא כוללת יכולת בחירה , מודעות עצמית ושיקול דעת , ויכולת לצפות את תוצאות מעשינו . מתוך הגדרה זו נובעת גם תפיסה שלפיה האחר דומה לנו בהיותו סובייקט כמונו , ולכן הוא אדם הזכאי ליחס של אחריות . זוהי גישה אקזיסטנציאליסטית קאנטיאנית מוסרית . אין בתפיסה זו קשר בין אחריות לבין רגשות של אמפתיה , חמלה ואחווה , אף שגולומב ( 195 : 1999 ) טוען שמאוחר יותר , במהלך ניסיונו של סארטר לגבש תאוריה חברתית , הוא הדגיש את הציווי של קאנט , שלפיו אסור לו לאדם להשתמש בזולת כאמצעי למטרותיו בלבד . אצל סארטר האדם אינו נידון לאחריות אלא רק לחופש , והאחריות היא עניין לבחירה עבורו , ואילו אצל לוינס הוא נידון לאחריות , המוטלת עליו מכוח אנושיותו ומכוח ציות לציווי ( לוי , . ( 102 : 1997 גישתו של סארטר מאופיינת ביחס נוקשה של מאבק ע...
To the book |
|
|