נירית רייכל להיות מחנך ב(ארץ) ישראל

מבוא בחרתי לפתוח את מאמרי על המחנך הישראלי בהצהרת אמונים : אני מאמינה שבכוחו של המחנך במערכת החינוך הציבורית בישראל לשפר את איכות החברה הישראלית . המאמר מתמקד במחנך ה ( ארץ ) ישראלי הציוני ( ואינו נוגע במחנכים מתרבויות אחרות בישראל ) . אני מאמינה כי ביכולתו של המחנך הישראלי בן זמננו לחנך , לשמש מודל מוסרי - ערכי , להשכיל , להנחות , לחזק , להרחיב את יריעת ההתבוננות ולאתגר . אמונתי זו נובעת משני מקורות : א . היכרותי הקרובה עם מחנכים רבים ומצוינים : גננות , מחנכים , מנהלים , מדריכים ומכשירי מורים . אנשים אכפתיים , מאמינים בחינוך ובהוראה , משקיעים לילות כימים בעשייה החינוכית , משתלמים ומרחיבים ידיעותיהם , מדירים שינה מעיניהם בעקבות קשיים של תלמידיהם , בעקבות חוסר הערכה לעשייה החינוכית , בעקבות מעורבות - תחרות עם גורמים פסוודו - חינוכיים , בשיקולים פוליטיים , תקציבים מקוצצים , ביקורת לא מאוזנת – והם נמנים עם מגזרים שונים בחברה הישראלית . גם אם לא כל המחנכים בישראל עונים לתיאור זה – קיומם של המחנכים הראויים באריג מערכת החינוך הופכת אותו לאמין . הגדלת מספרם תשבח את איכותו ואת ייחודו . ב . היכ...  To the book