גלעד גולדשמידט על מהות האדם ומהות החינוך

על האדם על משקל “ הכול זורם " של הרקליטוס הייתי רוצה לטעון : “ הכול בהתפתחות " . האדם הוא ללא ספק ישות מורכבת , רבת פנים , רבת סתירות ורבת אפשרויות , אולם בלב המורכבות הזאת קיים גרעין פנימי של רצון ושאיפה להתפתחות , למימוש עצמי , להתעל וּ ת . גרעין פנימי זה , שמייחד כל אדם ושהופכו למקורי , לחד - פעמי שלא היה ולא יהיה עוד לעולם , אותו הייתי בוחר לכנות : גרעין רוחני - אינדיווידואלי . אכן קיים באדם יסוד ארצי , פיזי וכימי , של חומר . קיים בו ממד חשוב של רגשות ותחושות . קיים בו ללא ספק ממד רציונלי , הכרתי ורפלקטיבי . אך האם זהו האדם ? האם הוא מסתכם בכל אלה ? ומזווית אחרת , האדם אכן נתון לכוחות התורשה , למערך הגנים שעמם נולד , וכך גם לכוחות הסביבה והקהילה שבהן גדל והתחנך . אולם האם בזה מתמצית ישותו ? האם אנו סך כל כוחות התורשה והסביבה בקומבינציה מסוימת ? האם אלה לבדם קובעים את ייחודו האנושי של כל אחד מאתנו או אפילו רק משפיעים עליו ? מהותו של האדם לתפיסתי חורגת מכל אלה . ישותו הפנימית ביותר של האדם , מה שאנו מרגישים כאנושי ביותר וכמקורי ביותר , אותו פן רוחני - אינדיוודואלי שכל אדם מנסה כל חייו...  To the book