בטון

להוסיף ולהתרחק בעודה משלחת פעם אחר פעם את תביעותיה המחמירות והולכות , אלא גם מפני שמאה שנים לאחר פרסום ספרו של מהאן , פילבוקסים – ואפילו הם עשויים בטון ופלדה וקירותיהם בעובי של ארבעה מטרים – שוב לא יכולים היו להבטיח את הישרדותו של האדם בעיתות סכנה , ואף לא לספק לו מחסה או מקלט . ואם בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה הפך הבטון למסמן המובהק של התביעה לכנות אדריכלית , אפשר שהיה זה דווקא מתוככי אותה כפילות של יציבות ושל פגיעות – מתוככי החומריות הגולמית והבוטה למראית עין שלו , אך גם מפגיעותו , פגיעות שלא רק החיילים בשדות הקטל של אירופה חשו בטעמה הנורא , אלא גם עשרות מיליוני האזרחים במקלטים שבערים המופצצות ללא רחם . האם אנו רשאים אפוא לייחס את תפוצתו של הבטון המזוין בשדה הארכיטקטורה שלאחר המלחמה לרגע היסטורי שבו קדחת ההתבצרות – שמצאה את ביטויה המופתי במפעלי הבנייה המונומנטליים של הרייך השלישי ובקווי ההגנה היומרניים להפליא של בעלות הברית – התמוטטה תחת כובד משקלה שלה עצמה , בהעידה על קוצר ידה ועל עקרותה ? שוב ושוב הצביעו אדריכלים ומהנדסים בעידן הבתר מלחמתי על הכפילות הזו ; היקסמותם מן הבטון הייתה...  To the book