הדרך הקצרה מטובה לכנועה

בפתיח לפרק השני בספרה " משכילות ובורות " מצטטת תמר אלאור משפט מפתח מפי הרב וולף , המדגים את הפרדוקס של מטרת החינוך ב " בית יעקב " : " אם נצליח להשריש לתלמידותינו שתכלית הלימודים להידמות לאמותינו , שלא למדו , סימן שהצלחנו בחינוך הבנות " . " החינוך נועד לייצר ילדות טובות " . אומרת שושי ומרחיבה : " המשפחות גדולות , ובעצם מדי בוקר אמהות קטנות עושות הפסקה משגרת הטיפול ב ' ילדים הקטנים ' שלהן והולכות להתאוורר בבית הספר . זה הזמן היחיד שהן לא צריכות לבדוק שהקטן או הקטנה יבשים , שבעים ואין צורך לקנח להם את האף . אחר הצהריים הן יורדות לגינה עם האחים והאחיות הקטנים , משוויצות בצעירי הצאן . ' בית יעקב ' זה הזמן שלהן עם עצמן . ושם מדברים המון על מידות . על גאווה , על ענווה , על כמה מגונה מידת הכעס וכמה טוב לאחוז בפלך השתיקה . החינוך מסליל ילדות טובות להיות נשים כנועות וטובות " . כששואלים מה מקור השתיקה , איך ההדרה המקצינה לא מקוממת נשים חרדיות רבות ולמה המחיקה לא מעוררת סולידריות ומבקיעה את כל המחיצות בין נשים בחברה החרדית , יש לזכור את פלך השתיקה . יש לזכור את החינוך לכניעות , את הילדות שהוצאו מה...  To the book