פרק רביעי פלך השתיקה

" את עדיין אוהבת תפוחים ירוקים ? " הפתיעה אותי מישהי לא מוכרת בחברה להפקת מגזינים שעבדתי בה , והוסיפה : " לא טעיתי , אסתי רידר , נכון ? " מי זו ? למען ה ' מי זו ? את השם שלי לא חוכמה להכיר . אולי שאלה את מנהלת המשרד היודעת כול , אבל אם היא יודעת שאני אוהבת תפוחים ירוקים היא ממש מכירה אותי ... מזמן ... ואני , למרות גאוותי על הזיכרון הצילומי לפרצופים וקולות לא הצלחתי למקם אותה בשום אופן . עמדנו שתינו ליד מכונות הצילום . היא הייתה חילונית גבוהה ודקיקה , ובעיקר מאד לא מוכרת . " לא זוכרת אותי ? " חייכה , " אני זיהיתי אותך בשנייה . טוב , את לא השתנית בכלל , בעיקר העמידה הזקופה – ככה זיהיתי אותך , ואני מן הסתם קצת השתניתי . נעים מאוד , נעה שוורץ , למדנו ביחד בכיתה , אבל אז קראו לי בשם אחר , שרי אוחיון , זוכרת ? " שרי אוחיון ? חשבתי לעצמי – לא יכול להיות ! נעה / שרי השאירה אותי עם התדהמה , ומיהרה לענות לטלפון בשלוחה שבה ישבה . היא דיברה באנגלית רהוטה עם מבטא אמריקאי מושלם , ואני לא יכולתי לזוז מהמקום . שרי אוחיון ? מדברת אנגלית ? ועוד כזו ? לא ראיתי אותה מהיום שסיימתי את כיתה ח ' , אבל דיברתי ...  To the book