פרק יב הטורקים מנסים להתייחס בהגינות לאזרחים זרים של מדינות האויב אך הגרמנים מתעקשים על רדיפתם

זמן קצר אחרי הפגזת אודסה נפגשתי בארבע עיניים עם אנוור , ודנתי עמו בנושא שהטריד באותו זמן את כל הזרים בטורקיה . איך תתייחס הממשלה לתושביה הזרים , אזרחי מדינות האויב ? האם תעצור אותם , תקים מחנות ריכוז , תרדוף אותם ברשעוּת גרמנית , ואולי תפעיל נגדם את האמצעי החביב על הטורקים ביחס לנוצרים – עינויים וטבח ? ברחבי האימפריה הטורקית חיו אז אלפי נתיני אויב ; רבים מהם בילו בה את כל חייהם ; אחרים אף נולדו על אדמה עות ' מאנית . כשטורקיה נכנסה למלחמה היתה לכל האנשים האלה סיבה מצוינת לצפות להתעמרות הגרועה ביותר . לא יהיה זה מוגזם לומר שרובם חיו בפחד מוות תמידי . הדרדנלים נסגרו , כך שלא היה כמעט שום סיכוי לעזרה לזרים מבחוץ ; הזכויות שהקנו להם הקפיטולציות , שתחת הגנתן חיו שם במשך מאות שנים , בוטלו . הדבר היחיד שחצץ מעתה בין התושבים הזרים לבין השמדה היה הדגל האמריקאי . מצב המלחמה הפך אותי , כשגריר האמריקאי , למגן היחיד של כל הנתינים הבריטים , הצרפתים , הסרבים והבלגים . הבנתי מייד שמלאכתי תהיה קשה . מצד אחד ניצבו הגרמנים , שקידמו בתקיפוּת את תפיסותיהם הידועות על דיכוי ואכזריות , ומצד שני עמדו הטורקים , ...  To the book