|
|
16 בספטמבר : המשפט היה קצר וצפוי פחות או יותר . לאלוף המשנה , סגן מפקד האוגדה שלי , לא הייתה ברירה לנוכח פקודות הקבע של הצבא בעניין התמודדות עם מילואימניקים שמסרבים לשרת בשטחים הכבושים . להפתעתי , הוא עשה מאמץ אמיתי ואנושי בשבע הדקות של המשפט להניא אותי מהחלטתי . " אתה מבין את מה שאתה עושה ? " " כלומר ? " " שאצטרך לשלוח אותך לכלא . אתה לא מתאים לכלא . אתה לא הטיפוס . אתה דוקטור [ להיסטוריה ] , עיתונאי . אולי תחזור הביתה , קח סוף שבוע לחשוב על זה " . " אני מצטער . מה שאנחנו עושים בשטחים זה פשע . אני מסרב לקחת בזה חלק . אנחנו חייבים לצאת מהשטחים " . " גם אם אני אישית חושב כמוך , בצבא אנחנו חייבים למלא פקודות . זו לא שאלה של דעות פוליטיות . אתה לא משאיר לי ברירה . אני שולח אותך ל 21 ימי מחבוש " . אך מכיוון שהמשפט נערך ביום שישי בשעה מאוחרת , סירב כלא 4 של צה " ל לקבל אותי , וכך ביליתי את ערב שבת ואת השבת עצמה מרותק לבסיס בפיקוחו של רס " ר שהיה מרותק בעצמו בעוון עריקות . הסמל , שאול שמו , מעיירת פיתוח בדרום , ממשפחה מרוקנית , מפגין תגובות בטן ימניות למצב , תגובות אופייניות ליהודים מזרחים ...
To the book |
|
|