בחזרה למוסד האמנות

כיצד ניתן להחיל את ההבנה של הישות הפוליטית שאינה ממשלתית על מוסד האמנות ? איך נוכל להשתמש במודל של " המגזר השלישי " כדי לשנות את האופן שבו אנו מבינים את מוסד האמנות ? לשם כך אנו מציעות להביט תחילה ביחסים שבין ה " פוליטי " וה " אסתטי " – יחסים שאנו רואות אותם כחופפים וכקשורים זה בזה . ז׳אק רנסייר ( Ranci è re ) מתייחס לאסתטי ולפוליטי כבלתי נפרדים , מאחר ששניהם קובעים את " חלוקת החושי " – סט של חוקים ומוסכמות המבנים את כל מה שנראה ואינו נראה , נשמע ולא נשמע , נאמר ושאינו נאמר . על כן אלו מעצבים את הפרשנות ואת מידת החשיבות שאנו מייחסים להתרחשויות ולמידע הנקרים בדרכנו , כגורמים המכתיבים את מעורבותנו בעולם . [ 24 ] לכן יצירה פוליטית אינה עוסקת בהכרח בנושאים ובתכנים פוליטיים . " הפוליטיקה של האסתטיקה " היא למעשה הדרכים שבהן פרקטיקות אסתטיות – יצירות אמנות בפרט ותרבות חזותית בכלל – מבנות ומגדירות את מרחב האפשרויות הפוליטיות של הבנה ופעולה . ישות שאינה ממשלתית מציעה מקום חדש שממנו ניתן לבחון את הסביבה וליצור דרכים חדשות של ממשל והתנגדות לו , ללא מגבלותיהן של האפשרויות שכבר קיימות בפוליטיקה . ל...  To the book