אמנות והציבורי

המונח ההיסטורי " ציבורי " – האנשים , החלל או הרעיון עצמו – התבסס מחד גיסא על מושגים של ייצוג סובייקטיבי , כלומר המרחב הפרטי של האינדיווידואל , ומאידך גיסא על לאומיות , קרי הספרה הפוליטית של המדינה , בשאיפה ליצור מרחב ביניים ביניהם – כפי שמציין סיימון שייח׳ ( 12 ] י . ( Sheikh ] עם ייסודו בסוף המאה השמונה עשרה , מוסד האמנות המודרני הובן כמרחב ציבורי שבו הציבור יכול " לפגוש " יצירות אמנות , לצפות בהן ולהיות חלק מעולם האמנות . מעבר לכך , ניתן לומר כי בתקופה זו לציבור עצמו ניתן מעמד פוליטי של ממש מעצם ביקורתניות מבקשת להציג שאלות ודרכי פעולה חדשות שיוכלו להחליף את הניתוח מבחוץ לפעולה מבפנים , או במילים אחרות , להתקדם מן השאלה " מה זה עושה ? " ל " מה עושים עם זה ? " ; מהשאלה " איך זה פועל ? " ל " איך פועלים בזה ? " . פעולת הצפייה ביצירות – ראשית , משום שהאמנות הפכה להיות " ציבורית" ולציבור ניתנה לראשונה זכות שווה לצפות בה ו " לתבוע עליה בעלות " ; שנית , משום שבעצם הצגתה של יצירת האמנות לעיני הקהל הרחב ניתנה לאמנים האפשרות להשתמש ביצירתם כשופר להבעת מחאה פוליטית . עם זאת , לאורך המאה העשרים ...  To the book