|
|
הניסיונות הביקורתיים שתוארו לעיל רואים במוסד האמנות מרחב ציבורי האמור להיות ייצוגי ודמוקרטי באופן אינהרנטי , כמו גם כמרחב לתצוגת אמנות לציבור . הם שואפים לתקנו ולשפרו באמצעות שינוי אמות המידה הפוליטיות והחברתיות שלפיהן הוא פועל , במטרה לאפשר הכלה רחבה יותר וייצוג שווה לכול , או למצוא דרך ליצירת אלטרנטיבה לאותו מוסד . עם זאת , כפי שהיטו סטיירל ( Steyerl ) טוענת , כאשר מביטים במפעל של ביקורת כלפי המוסד יש לקחת בחשבון גם את ההתמסדות של הביקורתיות . כך , למשל , התנועות החברתיות שפעלו בשנות השבעים של המאה העשרים קראו להשתתפות דמוקרטית ולהשמעת קולם של מיעוטים בזירה הפוליטית – פעולות שהביאו בסופו של דבר לאינטגרציה של אותם מיעוטים במוסד , בעוד האפליה הפוליטית והחברתית המשיכה . בהתאם לכך , גם הביקורת המוסדית בעולם האמנות שאפה תחילה לערער על תפקידו ותפקודו של מוסד האמנות בכלל וכמרחב ציבורי דמוקרטי בפרט , ובהמשך קראה לגיוון תרבותי ולייצוג שווה לכול . מאמצים אלו אמנם הרחיבו את הייצוג התרבותי ויצרו מחזה כולל של " שונ וּ ת " , אך אלו הם שינויים נקודתיים וסמליים בעיקר , ללא שינוי מוסדי וארגוני מהותי ....
To the book |
|
|