בין פתק הבוחר לבין רצון הפרישה: יחסם של זאב ז׳בוטינסקי ומנחם בגין לדמוקרטיה

יחיעם ויץ מבוא יחסה של התנועה הרוויזיוניסטית לדמוקרטיה היה יחס מקוטב . היו בו קווים שונים ואף מנוגדים . קו אחד היה ההכרה האידאולוגית והפרגמטית כי יש לנהל מפלגה פוליטית בדרך דמוקרטית ורק דרכה יושג השלטון . ואכן תנועת החרות הצליחה להגיע לכס השלטון ב 1977 בדרך דמוקרטית מובהקת - אחרי שהיתה מפלגה אופוזיציונית שנות דור . הקו האחר היה שונה והיו בו שלוש נקודות מרכזיות : האחת , הערצת המנהיג . היא מעניקה לו כוחות שמאפשרים לפעול נגד החלטות הרוב והאתוס הדמוקרטי . השנייה היתה ראיית העיקרון הדמוקרטי בתור עיקרון שלילי ואף אנטי לאומי . שתי הנקודות האלה הודגשו במיוחד אצל הקבוצות הרדיקליות בתנועה . הנקודה השלישית היתה ראיית הפרישה ממרות הרוב כדרך לגיטימית . התנועה הרוויזיוניסטית היטלטלה בין הקווים האלה שנים רבות . כדי להבין את מקומו של העיקרון הדמוקרטי בתנועה ובקרב מנהיגיה המרכזיים בחרתי להתמקד ביחסם של שני מנהיגיה , זאב ז ' בוטינסקי ומנחם בגין , אליו בשתי תקופות : באשר לז ' בוטינסקי התקופה הנבדקת היא השנים : 1933 - 1925 מהקמת מפלגת הציונים הרוויזיוניסטים ( הצה״ר ) ועד פילוגה אחרי מועצת קטוביץ . בתקופה...  To the book