התנהלותו של להערן

הביקורת הציבורית לא שינתה את התנהלותו של להערן . הוא לא חדל לרדוף את אלה שלא הלכו בתלמו ואפשר לזהות בגישתו דפוס פעולה עקבי . כשם שפעל נגד זאקס פעל נגד זליג : דרש שבכל מקום בו תדרוך כף רגלו של זליג יצרו את צעדיו . הוא איים בחרם על כל מי שיסייע לזליג ואף הזכיר כמה אישים נכבדים , ביניהם מונטיפיורי , פיליפסון והרב הפורטוגזי מלדולה , הנמצאים כביכול תחת האיום בחרם עקב יחסיהם עם זליג . פעילותו של להערן נגד מתנגדיו המשיכה להעכיר את האווירה וכעשרה חודשים אחרי כתבתו האחרונה שוב שלח לובנשטיין , ב - , 12 . 12 . 1843 כתבה ל ' האוריינט ' , אשר פורסמה ב - . 1844 לובנשטיין מדגיש בה שאין לו דבר אישי נגד להערן והפקוא״ם אלא נגד רדיפתם את זאקס וזליג . כאמור , הוא מזכיר את גירושו של זאקס מהעיר קאסל ואת סילוקו מן העיר פרנקפורט על ידי השוטרים כאחרון הפושעים . לובנשטיין מציין כי נוכח ההאשמות הכבדות שהטיח בלהערן ובפקוא״ם , ציפה לתגובה חריפה שלהם , לאיום משפטי נגדו או לפחות לדרישה שיציג הוכחות לטענותיו והופתע שהפקוא״ם הסתפקו בהודעה שההאשמות שקריות ולא ניסו כלל להפריכן . תגובתם האנמית של להערן והפקוא״ם עודדה את ...  To the book