|
|
" כל זמן שאנחנו חיים , אנחנו רוצים ויכולים לתת לכל אחד מה שהוא צריך" כמו איילה , גם עידית המליצה שאדבר על הנושא עם אביה . " הוא אוהב לספר על מה שעבר עליו " , אמרה . אדי עדיין עובד במשרדו שברעננה , שם נפגשנו בשעות הבוקר , כחודש אחרי שיחתי עם בתו . הסיפור הדרמטי של ילדותו הוסרט על דיסק , שהוא מיד נתן לי . בריאיון שקיימנו , הוא הציג את דבריו כשהם מלווים בהמחשות , בחיקויים ובהצחקות מרובות . הוא אמר שחוש הומור הוא הדבר החשוב ביותר , והיחיד בעצם , שניסה להקנות לילדיו . אני מקצרת את סיפור החיים שפרש לפניי . כשבאתי לארץ בגיל תשע , הייתי ילד יתום שניצל בנס מהשואה . הגעתי אל הקיבוץ שבו חי דודי , קרוב המשפחה היחיד שלי , ששרד בגלל שעלה ארצה כבר בשנת . ' 36 קבלת הפנים שזכיתי לה בערב הראשון כשהגעתי , אחרי חמש שנים של חיים במרתף חשוך בהולנד , הייתה טראומה גדולה יותר אפילו ממותה של אמי . הדוד שלי הלך להביא לי פיג ' מה ממחסן הבגדים , ואז אשתו ניצלה את ההזדמנות שהוא לא ישמע אותה , לקחה אותי החוצה , והתחילה לצעוק עליי בגרמנית – את הצעקות האלה הבנתי טוב מאוד ! זה בדיוק מה ששמעתי ברדיו , כשהייתי במחבוא , ב...
To the book |
|
|