|
|
" עוני זה לא שחסר לי כרגע , אלא שאני כל הזמן מתעסקת עם כסף , כל הזמן" בני הצעיר סיפר לאיילה , שאותה הכיר בבית הקפה השכונתי , על המחקר שלי . איילה הסכימה לבוא להתראיין והגיעה באוטובוס לביתי ביפו . היא בחורה צנומה , שחרחורת ונעימה . אנחנו מתיישבות , שותות תה , והיא מספרת על בני ועל בית הקפה המסוים , שבו היא עובדת ומבלה חלק ניכר מזמנה . יש כמה צעירים העובדים יום יום על דוקטורט בבית הקפה , לדבריה , ו " אנחנו חברים " . אני מבקשת שתספר לי על חייה . הסיפור מצטיין בצורתו המסודרת והקולחת , ובהימנעות מהצגת רגשות וקשיים . הוא בעיקר סיפור של חיפוש דרך בתחום התעסוקה , הכרוך בשלבים של עוני חדש עד ההגעה למצב העכשווי . איילה פותחת ומספרת : נולדתי ב , 81 גדלתי כל חיי בגבעתיים . ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 17 בערך . גרתי עם אמי . אימא שלי בתחום האלקטרוניקה , ואבא שלי עובד בתעשייה האווירית . אני רואה את שניהם פעם בשבוע , כל אחד לחוד . ברמה התקשורתית , אני היום קרובה יותר לאבא . אימהות ובנות זה קצת יותר מורכב , כנראה . יש לי אח גדול , שונה מאוד ממני , מוצלח ועצמאי . הוא אדם ריאלי ופרקטי . אני , בעולם הא...
To the book |
|
|