כלכלה וכסף מעולם לא עניינו אותי במיוחד . בחרתי בפסיכולוגיה , בסיפורי חיים , בניסיון להבין את נפש האדם . כלכלה וכסף עוסקים במספרים , בנוסחאות , ואני לא שם . ויש גם לציין שכלכלה וכסף לא עניינו אותי בגלל שלמזלי הרב , מעולם לא חסר לי הדרוש לקיומי . לא שאפתי לצבור נכסים . להפך – הוריי לימדו אותי להצניע לכת ולראות בעולם הגשמי טפל לעיקר , שהוא ערכי הרוח לסוגיהם . " אם אין תורה אין קמח " הייתה סיסמה מקובלת בבית הספר הדתי שבו חונכתי , ומקובלת פחות הייתה הסיסמה המשלימה – " אם אין קמח אין תורה " . הקמח , כלומר הכסף , הוא רע הכרחי לקיום , ותו לא . חגיגות בילדותי מעולם לא היו סעודות , אלא מפגש של נפשות , שיחות רעים . כשגדלתי הבנתי שהשקפה זו היא בגדר מותרות . אילו רעבתי , אילו הייתי חסרת בית , קרוב לוודאי שהמצב הכלכלי היה תופס מקום אחר לגמרי בנפשי . הנושא חלחל בהדרגה לתודעתי בתום האלף ובראשית האלף הנוכחי . בני גילי נוכחו בחוסר היכולת להבטיח את עתידם של ילדיהם ולתת להם תשתית כלכלית איתנה , ובעיקר התברר להם הקושי לרכוש למענם מקום מגורים . ואילו הצעירים , שהעמיסו על תקציבם שכר דירה מפולפל באזורים מבוקש...
To the book