י. אפילוג: לנוכח היפה שבדפוסים העבריים, עגנון וחומש שונצינו

בדברים שבחתימת הפרק הזה אני מבקש להעלות השערה שיסודה בהרגשת העובדות יותר מאשר בידיעתן לאשורן . נחיצותה של השערה זו התעוררה משום הצורך להעניק משמעות להופעתן הביבליופילית של שלוש מהדורות המקראות ( כריסטומטיות ) הגדולות שערך עגנון והדפיסן עוד בימי חייו החל משנות השלושים בסדר הבא : א . ימים נוראים : ספר מנהגות ומדרשות ואגדות לימי הרחמים והסליחות , לראש השנה וליום הכיפורים ולימים שבינתים , לייפציג : שוקן תרצ״ח . ב . ספר סופר וסיפור : סיפורים על סופרים ועל ספרים , ירושלים ותל אביב : דפוס הארץ , תרצ״ח . ג . אתם ראיתם : ספר ראשון , פרשת מתן תורה , פשטים ודרשים מסודרים על ידי שמואל יוסף עגנון , תל אביב ירושלים : שוקן תשי״ח ט . במחשבה שעלתה על לבי נראו לי שלוש המקראות כספר אחד שעגנון ביקש להשלימו פעם אחר פעם כ׳ספר קודש׳ אחד במובן החמור של ביטוי זה , שהיה שמור לספרות ההלכה והמדרש , ומשום שלבו נשבה בדוגמה טיפוגרפית מעין זו שבוצעה סמוך לימים ההם . קמעה קמעה החל עגנון לתפוס את מלאכת האיסוף שלו כנוצקת אל כריכה אחת ( או ׳תיבה אחת׳ ) – וכחותרת להיעשות לספר הספרים שלו . על כך מעידים הדברים שכתב במבואו ל...  To the book