ו. קול התנועות ותורת האותיות – בדחני ברודי והחכם הירושלמי

אוטופיה נוסטלגית מכמירת לב . רק לאחר הבנתו של המאמץ הנאו אורתודוקסי הטיטני הזה ולאחר הבנת משמעויותיו ההיסטוריוגרפיות , עשוי להיפתח חרך צר בדלתה החתומה של יצירת עגנון , שבו תוכל ביקורת הספרות לתחוב את חרטום נעלה האירוני והפרודי , להרחיבו כדי כניסה פנימה והתארחות בחלל העצום הזה , ולהביא מבעד לפתח שנפער עתה את תובנותיה על המודרניות והפוסט מודרניות בכתבי עגנון . את הדיון בסוגיה המטא פואטית הזאת הנוגעת בלב התאולוגיה הנאו אורתודוקסית של עגנון צריך לחתום במה שעגנון בחר בו כסיום לאפוס הגדול שלו הכנסת כלה – האפילוג הסיפורי המחורז של שירת ה׳בראדי " ר זינגי " ר׳ ( עמ׳ שנב ואילך ) , המתארחים בחתונה וב׳שירת האותיות׳ של החכם הירושלמי , אף הוא אורח בחתונת בנותיו של ר׳ יודיל חסיד . עמידתם זה מול זה היא עצמה מחייבת דיון פואטי שישלים את הסבר מערך הכפילויות ברומן . מן הבחינה התמטית נעיר רק כי ההכפלה הזאת היא מבנה משתלט נטול מעצור , ואפשר לראות בו , כפי שהצביע על כך דן מירון , עיקרון של פרקטליות ( התפרקות מוכפלת פנימה ) המוליכה את סיפור המעשה להשתברות אין סופית אל תוכו . גם בתוך הזוגיות הזאת של שתי השירות...  To the book