הגילדה

האם אני טוען שכל המולת ההוראה – הגנים , בתי הספר , האוניברסיטאות , הכיתות , המסדרונות , הלוחות , השיעורים , תוכניות הלימודים , התארים , המבחנים , האשרמים , המורים הרוחניים , הפרופסורים המכובדים , היוקרה , גינוני הכבוד , הדיפלומות , מבחני המיצ " ב , שיעורי הבית , הסמינרים למורים , הקורסים והסילבוסים , המצטיינים והנכשלים – היא מעשה לא ישר הזורה חול בעיני הציבור ? האם זה ייתכן ? האין זה ברור ? הביטו , למשל , רק בתור דוגמא אחת על " המכונים הפסיכומטריים" שבהם מכינים אנשים לעבור את המבחנים הפסיכומטריים . הרי זה סיפור הנחש שבולע את זנבו רק במהופך – הוא הולך ויורק את עצמו לכדי קיום . כולו מושתת על התייחסות עצמית , ומקיים עניין שמצד עצמו – כלפי המציאות ממש – יש לו מעט מאוד ערך . אבל אם זה היה רק שקר , כנראה זה בכל זאת לא היה מחזיק מעמד כל כך הרבה זמן ובאופן כל כך גורף . וזה עושה את הדברים מורכבים יותר . ביקורת פשוטה וישירה תיתקל בהתנגדות של אלה שרואים את רסיסי האור ומנפנפים בהם להצדיק את המשך ההמולה . כמו שאומר הרב אברהם יצחק הכהן קוק , מלאכת הפרדת הסיגים היא אולי המלאכה הקשה ביותר כאן : " הצער...  To the book