בתוך האנושי

כל הדברים האחרונים רומזים לאופייה של המורות האחרת שניטל ממנה תפקיד השכנוע . המורה במעמד החדש יכול להתמסר במלוא העוצמה לעבודתו , בלא חשש של לקיחה וחמס מכיוון שדבריו שוב אינם נאמרים בדחיפות וחשיבות עצמית . ידע בידול נוטה לגזול חירות מעצם מהותו . הוא אינו מכיר במרחב האנושי , ומתייחס אל עצמו באופן חד כיווני , כמשהו לעצמו , בלא היכולת והצורך להיות חלק ממרחב החיים . הוא אינו נתפס ככלי בידי אנשים חיים , שפרקטיקת החיים שלהם רחבה מן הידע . הוא הדבר ואותו יש לעבוד ולכבד . הוא מזמין את השומע להניח את עצמו ועולמו מחוץ לתמונה . במעטה של אובייקטיביות הוא חומס את הרלוונטיות שלו . לא כן הידע האחר . היעדר ממד הדחיפות והיעדר החשיבות העצמית שלו עוזרים לו להפוך לידע משחרר , המזמין את האדם לחבור מחדש לעולם . הידע האחר הזה הוא לא פחות מדויק , ענייני או מעשי . המורה להנדסת בניין , למשל , לא נעשה בחסותו יותר מעורפל בדיבורו , מפליג לעניינים רוחניים כביכול . אדרבא , הוא יורד לפרטים , מדייק בנוסחאות , קפדן בחישובים , מעשי בהשלכות , אבל מכיוון שתיאוריית הידע המלווה אותו מעוגנת בחירות ומחוברת לרז , גם בהיותו עניינ...  To the book