|
|
אם כן , לידע יכול להיות כוח משחרר עוד במעמד הגדתו – הוא יכול לשכלל את ראייתנו הבנתנו . הרבה קשור , כמובן , לתיאוריה הלא מודעת שמלווה את הידע ושעמה אנו מקבלים את פניו : האם אנו רואים בו הזמנה לראות , או דווקא להפך – הזמנה לעצום עיניים ? האם אנו שולחים את המבט בעקבות האצבע המורה , או ננעלים על האצבע וחדלים להביט סביב ? למשל , אפשר לדעת את הנוסחה הכימית של המים בלי שזה ישנה את האופן שבו אנו רואים מים ופועלים אתם . שמענו על כך בשיעור , הנהנו בהסכמה , אבל בהפסקה כבר חזרנו לשתות את אותם מים מוכרים שלא השתנו כלל . אנחנו " יודעים ידע " ( יודעים ש ) אבל לא את המציאות . בו זמנית זה גם מבלבל מאוד וגם משכנע מאוד . כל כך קל לדעת את הנוסחה של המים , ובכלל לא ברור מה היא הפרקטיקה המקבילה לידיעה של המים ממש . באותו מעמד ששמענו על כך לראשונה אולי הדבר הפליא אותנו מאוד , והתבוננו סביב אל חברינו ואחר כך אל המורה , לראות אם הוא גם שותף בפליאה הזו . אבל הוא רק עשה את עבודתו , מסר עובדה ידועה ומוכרת ולא התעכב . וגם אנחנו חיקינו את שאננותו , מבינים שבאופן מוזר אין לזה שום קשר למים שאחר כך ניטול בהם את ידינו...
To the book |
|
|