שכחה יוצרת

טבעו של הידע כהפרעה שהוא נטמע אל תוך המערכת עד שהוא נמס ונעלם . זה תהליך בלתי הפיך , בדיוק כשם שאחרי פעולת העיכול אי אפשר להחזיר את התפוח לשלמותו – הוא נעשה לבשר מבשרו של האדם ולתנועת גופו ונפשו . זה אומר ש " ידע " , אם הוא תורם ללמידה , נשכח מן הלומד ונותר רק ככישרון , כמיומנות , כפרקטיקה , וכתהליך יוצר שדרכו הוא מביע את עצמו . למעשה , זו אותה תנופת הבעה ויצירה , על תשוקת הייחוד שבה , ש " מעכלת " את ההפרעה ומאפשרת לה להפוך לחלק מן הפרקטיקה הישנה ולרענן אותה . אני מכנה סוג זה של שכחה ( בשונה מסתם שכחה ) בשם " שכחה יוצרת " . אם כן , למידה היא תהליך של שכחה יוצרת . דרך אחרת לנסח זאת היא לומר ש " הידיעה " ( כהפרעה וכתוכן ) נעשית לראייה . כשמקל העיוורים ניתן לראשונה בידיו של העיוור הוא מתייחס אליו כהפרעה – רגיל הוא לחוש את העולם דרך גישוש ידיו החשופות . כעת שמים בידיו מקל והן אינן פנויות להרגיש את העולם – המקל חוסם את דרכו . אבל עם הזמן נודדת תשומת לבו מן המקל אל מקום המפגש של המקל עם העולם , והוא מפסיק לחוש במקל . דומה כאילו מערכת העצבים שלו חדרה אל תוך המקל , הטמיעה אותו בבשרו והפכה אותו...  To the book