סוג הידע הזה שחונכנו עליו , ואשר מתוכו גם פיתחנו את תיאוריית הידע שלנו , מעוצב על ידי דרישות השוק , והוא ניחן , בהתאם , בתכונות אופייניות : זהו ידע שבו למורה יש יתרון על פני התלמיד , שאפשר לחלק אותו לחטיבות קטנות , שיש בו איזו קוהרנטיות פנימית – גיבוש ברור של גבולות שמאפשר לו לא להתפרק לאורך זמן , שהוא בו זמנית פשוט , ניתן לניסוח וקל להסברה , ובעיקר הוא מאפשר לברר אם הזולת מחזיק בו , וממילא להבחין באופן ברור בין מי שיודע למי שלא יודע ( אם למנות רק חלק מן התכונות ) . לוח הכפל – שבתרבויות רבות הוא כמעט מילה נרדפת לידע בית ספרי , אכן מדגים יפה את תכונותיו של ידע זה , המאפשר , בדיוק טבלאי , להבחין בין מי שיודע כמה זה שבע כפול שבע למי שלא מצליח לחצות את קו החמש כפול עשר . זה , אם כן , הידע הטיפוסי בהוראה , וכל ידע אחר נוטה ליפול בחריצי השדרה של הסרט הנע – כמו התפוחים הקטנים מדי , אין לו ערך בתעשיית ההוראה , ועל כן הוא נידון לחשיכה . לחלופין משתמשים לפעמים במנגנון התמרה , שמתרגם ידע שלא עומד בקריטריונים הללו , ועושים אותו , בכל זאת , לידע " תקני " . אבל זו טרחה שבדרך כלל שמחים לוותר עליה –...
To the book