אם כן , האם זה הדין בהוראה ? האם המורה נמצא שם על תקן אותה תופעה חברתית קבוצתית שבה מוותרים אנשים על עוצמתם , עצמיותם , ועצמאותם , מסתפחים לקהל של " כולם " ונותנים לאחד שעל הבמה , שיודע , שמדבר בביטחון , לדעת עבורם ? האם זה טיב העסקה ? והאם ייתכן שהמהלך הזה – בצד היותו מעמד של מסירת דברים – הוא בעיקר משחק חברתי שנועד לשמר היררכיה , ואגב הטקס הפולחני הזה גם לזכות את המשתתפים בו ברווחים משניים , כל אחד מצדו ? ואם זה כך , האם זה בהכרח רע ? אני לא ממהר לשפוט . אנשים הם דבר גמיש מאוד , והם משחקים יחדיו כל מיני משחקים . לבטח משחק ההוראה הוא לגיטימי כמו כל משחק אחר . גם אם נתעקש שלגיטימיות זו תלויה בחירות העסקה – דבר שיבטל כנראה את רוב מערכי ההוראה בעולם – עדיין יישאר משחק לגיטימי המחבר יחדיו מורה שרוצה להשמיע עם אנשים אחרים שרוצים לשמוע , והם מתכנסים יחדיו , ומשתפים פעולה מסביב לזה . ובכל זאת , גם במצבים אלה , הנקיים לכאורה מכל כפייה – ולבטח במצבים אחרים שהחירות עומדת בהם בשאלה – יכולה להתעורר הבושה : האם זה מעמד ראוי ? האם אין בעדיפות הברורה הניתנת למורה טעם לפגם ? האם הוא לא , בעצם , מנצל ...
To the book