המשחק

כמובן , אפשר לומר שכל הדיון הזה מיותר – אין פה אף אחד מושתק , הכול נעשה בבחירה ובהסכמה ורק טבעי הוא . יש מי שרוצה לשאת דברים ולשתף מן הידע שמקובל ומוסכם שהוא מומחה בו , ויש הרבה אנשים שהם פחות מומחים , שבאו במיוחד כדי לשמוע אותו . זו חירות העסקה שעושה את המעמד לכשר : לשם כך הם חברו , הם והוא , ויש הסכמה שהם שותקים ונותנים לו לדבר , שאם לא כן ( אם כולם היו מדברים , למשל ) , זה לא היה עובד . אבל עד כמה תיאור זה אכן משקף את מה שקורה ברוב המקומות וברוב המקרים שבהם עומד מורה מול כיתה ? עד כמה אכן אפשר לדבר כאן על חבירה מהסכמה ועל חירות העסקה ? לי נדמה , למשל , שזה לבטח לא מתאר נכונה את מה שקורה לילד בן שבע בבית הספר . תוכלו להגיד – טוב , הוא ילד , זה אולי רע , ואולי נחוץ , אבל בכל אופן לא רלוונטי לסטודנטים בוגרים שאיש כבר לא כופה עליהם לבוא לשיעור . בוודאי שזה רלוונטי . הרי כל סטודנט היה בעברו ילד בן שבע , והמשחק הבית ספרי ליווה אותו לפחות עשר שנים , אם לא הרבה יותר . אנא , אל תקלו ראש בעוצמת ההשפעה של זה על נפשו , ולו רק בשל מספר השנים הרב . תארו לעצמכם שהיו מבקשים מכם עכשיו להיכנס לתהליך ...  To the book