מצילים וחסידי אומות העולם

בכפם להצלת יהודים " . הדגשת הסיכון שהמצילים נטלו על עצמם במעשה ההצלה – " שמו נפשם בכפם " – מבליטה את העובדה שסכנת מוות ריחפה מעל ראשו של כל מי שניסה לסייע לנרדפים בזמן הנאצים . ואכן , מי שנתפס בסיוע ליהודים נענש , הוא ובני משפחתו , ולעתים אף שכניו וקהילתו , שכן כולם היו בגדר " שותפים לדבר עברה " – מעצם העובדה שידעו ולא מסרו על כך לשלטונות . העונש היה שונה ממקום למקום , ואולי אפילו ממקרה למקרה . לעתים הרגו את המציל עצמו , לעתים את המציל ומשפחתו , לעתים נלקחו המצילים למחנות ריכוז יחד עם היהודים שלהם סייעו – בתקופות שונות ובמקומות שונים הופעלו תקנות שונות שעל פיהן פעלו הנאצים נגד המצילים . כך עלתה השאלה האם ההגדרה חסיד אומות עולם תחול רק על מי שסיכן את חייו כדי להציל יהודים , או שאולי יש להרחיב את ההגדרה ולהעניק את התואר גם למי שהציל יהודים מבלי להיחשף בעצמו לסכנת מוות ? דוגמה מאלפת לכך היא סיפורו המרתק של ארישטידש דה סוזה מנדש ( , ( Aristides de Souza Mende š דיפלומט פורטוגלי שאיפשר למאות יהודים לצאת מצרפת הכבושה בידי הנאצים במאי , 1940 בעת ששימש קונסול פורטוגל בבורדו שבצרפת , שהיתה אז ב...  To the book