פרק רביעי לגיטימציה של דו-קיום

דו קיום פירושו שהקהילות הנתונות בסכסוך מסכימות על הגבולות ועל המשטר של המדינה , מחויבות לנאמנות אליה , מעריכות את החיים יחד כנכס ומקיימות יחסים רצוניים ביניהן מעבר לנחוץ . בהתאם להגדרת מינימום זו דו קיום ערבי יהודי משמעותו שהערבים והיהודים מקבלים את מדינת ישראל שבתחום הקו הירוק כמדינתם ואת הדמוקרטיה כשיטה לניהול היחסים ביניהם ולשינוים , מחויבים לשוויון זכויות ולנאמנות למדינה ומכירים בחשיבות הקיום של יחסים מרצון מעבר להכרחי . במצב של דו קיום הערבים נותנים לגיטימציה לקיומה של ישראל כמדינה , ואילו היהודים מסכימים לעיקרון של שתי מדינות לשני עמים . ואולם דו קיום איננו דורש מהערבים לקבל את ישראל כמדינה יהודית ציונית או להיות פטריוטים , ואינו מחייב את היהודים להכיר בזכויות קולקטיביות לאומיות של הערבים ולהסכים לדו לאומיות במסגרת של מדינה אחת או שתיים . לוח 4 . 1 מראה בבירור שהערבים והיהודים מקבלים את כל הרכיבים של מסגרת היסוד של הדו קיום . בשנת 2015 נע טווח ההסכמה בקרב הערבים על יסודות הדו קיום בין 64 . 0 % ( שיעור המסכימים עם העמדה שיהיה שוויון בין ערבים ויהודים בזכויות ובחובת נאמנות למדינה )...  To the book