במקום מבוא

ממשפחת אמי ניצלו , מלבדה , שתי אחיות : האחת היגרה לפלשתינה באופן בלתי חוקי בסוף שנות השלושים . השנייה הלכה בעקבות אמי ובחרה ב " מגפה האדומה " . ידעתי די הרבה על קורותיה של אמי בתקופת המלחמה . מאז שאני זוכרת את עצמי , סיפוריה משם היו חלק מחיי המשפחה שלנו , חלק מתבנית נוף ילדותי . תמיד האזנתי לה בדריכות . בהיותי בת שש עשרה הבנתי את עוצמתם : אמי הייתה בת שש עשרה כשברחה לרוסיה . אמה ואחיותיה נישקו את ידיה והתחננו כי תישאר . הבטיחו שאם תישאר , יתפרו לה חליפת צמר עם צווארון פרווה . היה זה פיתוי גדול לילדה מבית עני , שכל חייה לבשה בגדים ישנים של אחרים , אך למרות זאת ברחה אמי מפולין ב 19 בספטמבר . 1939 קורותיו של אבי מעט יותר מעורפלים , אך סבוכים להפליא . בשנת 1945 הסתיימו נדודיו ברוסיה , כשיחידת הצבא האדום בה שירת נכנסה לפולין . השומר בפתח המחנה שאל אותו ביידיש : " מה אתה עושה כאן ? " והתרחק לסיור סביב הגדר . כך ברח אבי מיחידתו . בבית סוהר ברוסיה נדבק אבי בשחפת , ואותה הביא עמו . אמי הביאה את בדידותה ואת יתמותה . קורותיהם , זיכרונותיהם , פחדיהם , תקוותיהם ואהבתם עיצבו את חיי . את הסקרנות שלי...  To the book