פרק חמישי גילויי מחאה ודפוסי התנגדות של המתיישבים

אחת התופעות הבולטות ביותר במושבים החדשים היא תכיפות המשברים . קשה למצוא שלוה ושקט במצב החדש הזה [ ... ] הבנים מתקוממים נגד אבותיהם ; הנשים מסרבות לעבוד בחקלאות ומציקות לבעליהן ; הגברים אינם מסוגלים להשלים עם מנת חלקם ועם צורת חייהם [ ... ] ברגעים מסוימים באות התפרצויות . התוקפנות לובשת צורות שונות : רכילות , גידופים הדדיים [ ... ] ואלימות [ ... ] ראשי המושב , נציגי המוסדות , המדריכים החקלאיים – כל אחד מאלה יכול להוות את המטרה . אפשר אולי לומר שהסולידריות של המושב מגיעה לשיאה כשכל חבריו מרכזים את חמתם על אוביקט אחד . במחקר על קהילה של יוצאי מרוקו במושב עולים באזור הדרום שממנו לקוח הציטוט שלעיל , טען האנתרופולוג אלכס ויינגרוד , כי " מבנה המושב , המחייב את האדם להיות תלוי באנשים אחרים – בחברי המושב האחרים , במדריכים ובנציגי המוסדות – גרם למתח רב בקרב המתיישבים , והוביל למעשי אלימות ולמשברים רבים " . ואמנם , המתיישבים לא היו חומר ביד היוצר . הם ניהלו משא ומתן עיקש עם המוסדות ונציגיהם ולעתים אף הביעו מחאה והתנגדות . הם נקטו מנעד רחב של פעולות בניסיון לשפר את עמדתם , החל בתהליכי הסלקציה במרו...  To the book