"ושם נעזבו לנפשם": דפוסי הפקרה של המתיישבים

בן לילה נשתלו [ העולים ] בתוך חורבות של כפרים ערביים נטושים ובתוך אוהלים נטועים בתוככי שממה – ללא כבישים ודרכים , ללא קווי מים , ללא אמצעי ייצור אלמנטאריים , ללא תשתית ותכנון ישובי וכלכלי – ושם נעזבו לנפשם , והיה עליהם למצוא את דרכם ואת פרנסתם , יהיה המחיר האנושי אשר יהיה ( יצחק בן אהרון , מצוטט אצל אבנרי , , 1981 עמ' . ( 10 גם אני הרגשתי שהפקירו אותם . הסטנדרטים שהיו מקובלים ביישובים בנושא הביטחון היו בלתי נסבלים . לא היתה גדר , תאורת בטחון , [ לא היה ] נשק במידה מספקת ( מאיר רבינוביץ מכפר ויתקין על מושבי עולים , אצל הכהן , , 1998 עמ ' . ( 279 כל זמן היותנו בעיר הובטחו לנו הרים וגבעות , אולם בהגיענו למושב נעזבנו לנפשנו וכל איש הישר בעיניו יעשה ( מתיישבים בנוגה מתלוננים על הסוכנות והמדריכים ) . המובאות מראות כי התפיסה שהמתיישבים בשנות החמישים הופקרו במידה רבה על ידי המדינה והסוכנות הייתה משותפת לפוליטיקאים בני התקופה , למדריכים ממושבים ותיקים וכמובן למתיישבים עצמם . במחקרים שבהם נזכר המחיר הכבד ששילמו מהגרים שנשלחו למלא את משימת פיזור האוכלוסייה בספר בשנות החמישים , בדרך כלל נכתב בהכלל...  To the book