יישובים חקלאיים הוקמו לאוכלוסיית מהגרים בידי מדינות באמצעות גופים סמי מדינתיים גם במקומות אחרים ברחבי העולם . ג ' יימס סקוט , שחקר הקמת פרויקטים חקלאיים ממשלתיים במלזיה בשנות השישים ובטנזניה בשנות השבעים , הצביע על דמיון מבני בין פרויקטים מדינתיים שמנסים לשנות מלמעלה ובבת אחת את אורחות חייה של קהילה המועברת לאזורים חדשים , לעתים בכפייה . בפרויקטים שחקר סקוט המתיישבים נבחרו באמצעות סלקציה של גיל ומצב בריאותי , עבדו בשכירות בחוות קבלניות בשנים הראשונות , והמדינה או מוסדות מטעמה שלטו בתכנון החקלאי ובתהליכי הייצור והשיווק . הרציונל הציבורי של הקמת יישובים מתוכננים היה קשור לשיח של פיתוח ומודרניזציה , והסיבה המרכזית להקמתם הייתה הרחבת המרחבים המדינתיים . בדומה למושבי לכיש , גם בכפרים בטנזניה ניסתה הממשלה לחייב את האיכרים לגדל גידולי תעשייה , כלומר גידולים לא לצריכה אישית אלא לשיווק בלבד , שנדרשה להם עבודה בעזרת מיכון שסיפקה המדינה . רשויות המדינה פיקחו על דפוסי הצריכה , העבודה והמגורים של הכפריים . נקודת דמיון נוספת למושבי העולים היא שנקבעו עונשים וקנסות למי שהפר את החוקים ואת כללי העבודה ,...
To the book