צבעיה של המראה הישראלית

עמרי הרצוג תחום הדעת המכונה ‘ תרבות חזותית ‘ מבקש להבין את הקודים המכתיבים מי יכול לראות ומה יכול להיראות במרחב הפומבי , וכן את אופני החלוקה המוסדיים של משאבי לגיטימיות ביחס למופעים של נראות גופנית . הזכויות של הראייה ושל הנראות אינן טבעיות , מעירה אירית רוגוף במאמרה המכונן ‘ להבין תרבות חזותית ‘; הן קשורות בשיח פוליטי ובאקלים אידיאולוגי , שבמסגרתו דימויים חזותיים מעצבים את התודעה הקולקטיבית וכך מאפשרים לקהילות להבין את העולם ולספר את סיפורן . המבט , כותבת רוגוף , הוא מנגנון של חקירה , אישור , הערכה ותפיסה , שמצוי בזיקה עם דינמיקות פוליטיות ואידיאולוגיות ועם מודלים של סוביקטיביות . תכופות המבט כפוף להם , והידע שהוא מספק מוכתב על ידם . אכן , רבות מהתיאוריות ומהפרקטיקות שעוסקות בסוביקטיביות בתרבות המודרנית הנאורה מתמקדות בלוגיקה של הנראות ; החל מהפיזיוגנומיה , דרך שלב המראה הלאקאניאני , ועד לפנאופטיקון של פוקו . באופן בסיסי , סוביקטיביות מכוננת באמצעות סמכות אפיסטמולוגית הנטועה במבטו של הזולת אל ה " אני " , ולפיכך Rogoff , Irit ( 1998 ) . Studying Visual Culture . In : Nicholas Mirzoeff ...  To the book