תמר ברגר האבן אני מסתכלת עליה , ה " משולבת , מלבן 20 x 10 אדום " , שבורה , אחרי שניקיתי ממנה כמיטב יכולתי את שרידי החצר התל אביבית שממנה עקרתי אותה . היה קל לעקור אותה . היא הונחה ברשלנות בשולי חצר של בית קבלנים סתמי במרכז העיר , שהוסבה לחניה . כאן חסרה אפילו חגורת הבטון המהדקת את מרחבי האקרשטיין , ויכולתי , בעקבות האבן האחת , לעקור בקלות את החצר כולה . עוד יש עליה שרידים של עפר וחול ואבק מעורבבים בחומר כלשהו שאולי היה פעם אורגני , שחדרו לתוכה דרך הנקבוביות , המבהירות כי למרות כובדה היא מלאה אוויר . כשמתבוננים בה מקרוב , לפתע האבן מתעוררת לחיים ומגלה עושר דינמי של שברי אבנים כתושות ; אטומים , נוצצים , בהירים , כהים , אפורים ולבנבנים , שנקודות צבעוניות מרצדות ביניהם . ואז די . החיוני הזה שב ומופיע בדמותו השלטת – בלול בעיסת בטון אפרפרה . 1 מאמר זה הושלם לפני שנים אחדות . ייתכן שפרטים מסוימים התעדכנו מאז אך העיקרון המתואר בו עודנו בר תוקף . ה 20 x 10 השלמה אדמדמה בכל פאותיה : העליונה , התחתונה וארבע הצדדיות . היא מצופה ציפוי דק ומתפורר של האדום בפאות הצדדיות ובתחתית וכמה מילימטרים סמיכים...
To the book