תערוכה דיוקן כפעולת התנגדות: הפוליטיקה הפמיניסטית של הייצוג

ת ע ר ו כ ה הדיוקן העצמי הוא נושא שטופל על ידי אינספור אמניות ואמנים לאורך ההיסטוריה של האמנות . בתוך המשמעויות הביקורתיות פרשניות שניתנו לנושא לאורך הדורות , מקבץ זה מתעכב על הסוגיה מפרספקטיבה פמיניסטית ומביא עבודות של כמה אמניות הפועלות כיום בישראל . בבחירת היצירות ביקשתי להדגיש את הנ ראוּתִ כביטוי לסוכנות ( agency ) ואת הדיוקן כביטוי ליכולתן של נשים מקבוצות חברתיות לא הגמוניות לבטא את עצמן ואת עמדותיהן ואף לפעול בעולם , למרות וכנגד הכוחות המופעלים עליהן . נ ראוּתִ היא כלי לסוכנות והיכולת של סוביקט לבטא את חייו ועמדותיו ולפעול בעולם היא ביטוי לפעולה ריבונית . באמצעות אסטרטגיות של נראות , דימויים חזותיים יכולים לדבר על אודות היסטוריות מוכפפות ( subaltern histories ) ובשמן ולייצר מרחבים חדשים של התנגדות וקיום . התערוכה מנסחת טענה שעל פיה הזכות להיות בעלים על המבט אינה יומרה לאינדיבידואליזם אלא זכות לנראות התובעת אוטונומיה , ריבונות וסוביקטיביות פוליטית . לפיכך , אפשר לומר שהייצוגים האמנותיים שהובאו כאן מובנים על פי היגיון מארגן המודע לסדר החברתי הקיים אך גם חותר תחתיו . ניכר כי בעשור הא...  To the book