חתיכת בשר: נשים ובעלי חיים כמוצרי צריכה בפרסומות

טלי גולדשמיד מראה מטריד של כבשה מאופרת , המעוצבת כאישה פתיינית , פושקת את שפתיה הצבועות אדום ומלקקת אותן בלשונה , ניבט מהעיתון ) דימוי . ) 1 זהו הדימוי המרכזי במודעת הפרסומת של פסטיבל האוכל התל אביבי ‘ טעם העיר ‘ משנת , 2012 שמתקיים בחסותה של העירייה . הכבשה נטועה ברקע ורוד , שמסמן ברורות את המגדר שלה , ריסיה צבועים ונכונים לעפעוף פלרטטני , מבטה מזמין , המילים ‘ פיתוי ‘ ( "טעמים מפתים " ) ו ‘ תשוקה ‘ ( " passion " ) מופיעות סביבה , וכל כולה משדרת הזמנה לצופה הגבר לבוא ולהתענג על בשרה . הכבשה / אישה אינה ממוקמת במקום קונקרטי או נטועה בהקשר ממשי , ולמעשה היא אף מנותקת מגופה השלם : רק ראשה ופלג גופה העליון מופיעים בפרסומת . כל קיומה , אם כן , נובע מתוך המבט שצופה בה , ולכן היא שייכת רק למתבונן בה . אי אפשר להאשים את מי שיחפוץ לנעוץ בה את שיניו : הכבשים הרי מסמלות קורבן , אם על מזבח בית המקדש ואם כשה האלוהים , " הנושא חטאת עולם " . יש צרכים אנושיים שחובה לספק , ותרבותית זהו תפקידה של הכבשה . או האישה . אך מבטה המזמין של הכבשה / אישה מסמן את שיתוף הפעולה מרצון שלה עם השימוש בגופה לטובת היצ...  To the book