אורלי לובין בשנת הלימודים תשע " ה לימדתי באוניברסיטת תל אביב סמינר לתואר ראשון שנשא את הכותרת ‘ נשים נודדות ‘ . הכנתי כמה נושאים : נשים מהגרות עבודה , נשים וגלובליזציה , אי היכולת של נשים לנדוד ( ובכלל לנוע לבד ) בתקופות שונות ובאזורים שונים בעולם . אחד הנושאים היה נשים ומלחמה , ובתוכו בעיקר האופן שבו מלחמה מאפשרת לנשים או מכריחה נשים לנדוד : כפליטות , כאחיות בשולי שדה הקרב , כזונות הנלוות לגדודים ה " נודדים " ואף כנשות לוחמים שנלוות אליהם , כמו גם " לנדוד " בעורף מהבית למקום עבודה שהתפנה לפתע ואז בחזרה לבידוד ביתי . חלק מזה היה אמור לטפל בסוגיית הנשים בצבא ; אולי כי בישראל הדיון ב " נשים ומלחמה " מחייב מניה וביה דיון ב "נשים וצבא " . הנושא הזה , שנבחר על ידי הכיתה להיות הראשון לדיון , הפך להיות הנושא שהשתלט על חלק הארי של הקורס . המשתתפות ( למעט שני גברים הייתה הכיתה מורכבת מנשים בלבד ) – רובן לא רחוקות מהשירות הצבאי שלהן ; אחדות מהן אמהות לחיילים / ות – לא יכלו להפסיק לספר , לשתף , להתווכח זו עם זו , להביע דעות מנוגדות ובעיקר להתייחס לכל ייצוג של " חיילות " בצורה חווייתית אישית . חלק...
To the book