הסוגיא השלש־עשרה — הנח (פא ע"ב)

שמור לי ואמ ' לו הנח לפני אמ ' רב הונא הנח לפניד אינו לא שומר _דונפ ולא שומר שכר איבעיא להו סתמא מאי תא שמע שמור לי ואמ ' לו הנח לפני שומר חנם , הא סתמא ולא כלום ואימא דרב הונא הנח לפניך הוא דאינו לא שומר חנם ולא שומר שכר , הא סתמא שומר חנם הוי , אלא מיהא ליכא למשמע מינה . לימא כתנאי אם הכניס ברשות בעל החצר חייב , ר ' אומי בכולן אינו חייב עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור , מאי לאו , בהא קא מפלגי דמר סבר בסתמא מקביל עליה נטירותא ומר סבר בסתמא לא מקביל עליה נטירותא . ממאי , דיל ' עד כאן לא קאמרי רבנן אלא בחצר דבת נטירותא היא , וכי קא אמ ' ליה עייל , עייל דאינטר לך קאמ ' ליה , אבל הכא שוקא דלאו בר נטורא הוא , אנח ונטר לך קאמ ' ליה . וער כאן לא קא " ר התם אלא בחצר דלעיולי רשותא בעי למשקל מיניה ואמ ' ליה כי יהבית לך רשותא לעיולי , לנטורי מי קבילי עלאי , תיב נטר את אמרי לך , אבל הכא אי לאותוביה רשותא בעי למשקל מיניה . הנח ל 9 נ « ד וכר . ירושלמי ה " ה , יא ע " א . אם הכנ > ס ברשות וכוי . ב " ק פ " ה מ ג , ביצה מ ע " א , ב ק נט ע " ב . בדין האומר לבעל הבית " שמור לי " , נעשו משנתנו , ומימרת רב הו...  To the book