הסוגיא הרביעית — אבזקת (עח ע"ב)

השוכר את החמור והבריקה הבא תרגימו : הורתא רבי אבא אמ ' אבזקת _. ההוא דאמ ' להר אבזקת במילתא דמלפא _. אמרו לו בטלי כסף או בטלי זהב . איכא דאמרי בטלי בפך ! אמ ' להו וקטלוה , איפא דאמרי בטלי דהב אמ ' להו _ושבקוה . אבזקת . ירושלמי כאן ודג , יא ע " א . תיבת " והבריקה " , כפעל , יחידאית היא , וכבר חלקו האמוראים בפירושה , " כאן '' בבבל , ורבי אבא בארץ ישראל . בבבל " תרגמו " נ הורת א , ורבי אבא אמר " אבזקת " , וכפי שנאמר בירושלמי ממש : " ראבזק " , והוא פעל . ואם אכן " הבזק " הוא " הברק " , אזי " אבזקת " שוה ממש ל " הבריקה " ( ופירשו המפרשים שנפגעה בעיניה ) . הסיפור על " ההוא דאמר להם אבזקת במילתא רמלכא " , כולו חידה סתומה — מילותיו קשות , וכלל אינו ברור על מה מדובר . ועל הכל , למה היו הורגים אותו על מה שאמר ? בלי ספק , יש לנו כאן קטע של סיפור ארור ייתר , שהוסמך לכאן בזכות " אבזקת " שבו . והנה , נראה לשייך פרטי הסיפור הנמסרים כאן עם הנאמר בברכות נו ע " א וע " ב _בענין בר הדיא , פותר החלומות . ושם נאמר ( כשנצרף גירסאות כתבי היח , שפתר בר הריא חלומותיו של שומר אוצר שיראי ( משי ) המלה ופשע ולא גיל...  To the book