הסוגיא העשרים ושתיים - בלבו (כו ע"ב)

[ א ] אמר שמואל : גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו , שנאמר : לבטא בשפתים . [ ב ] מיתיבי : בשפתים , ולא בלב . גמר בלבו מנין ? ת " ל לכל אשר יבטא האדם בשבועה . [ ג ] הא גופה _קשיא - אמרת בשפתים ולא בלב , והדר אמרת גמר בלבו מנין ?! אמר רב ששת : הא לא קשיא - הכי קאמר : בשפתים , ולא שגמר בלבו להוציא בשפתיו ולא הוציא . גמר בלבו סתם מנין ? ת " ל : לכל אשר יבטא . ןד ] אלא לשמואל קשיא . אמר רב ששת , תריץ ואימא הכי : בשפתים , ולא שגמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת שעורין . גמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת סתם מנין ? ת " ל : לכל אשר יבטא האדם . [ ה ] מיתיבי : מוצא שפתיך תשמור ועשית . אין לי אלא שהוציא בשפתיו , גמר בלבו מנין ? ת " ל כל נדיב לב . שאני התם , דכתיב כל נדיב לב . וניגמר מינה ? משום דהוו 1 בסוגיא באים שני פירושים לברייתא : פירושו של רב ששת כאן , ופירוש שני להלן המיוחס ברוב העדים לרבא ( אם כי בדפוס מיוחס אף הוא לרב ששת , ראה להלן הע ' . ( 2 כאן גורסים רוב העדים בענף כ ' '' הא לא קשיא הכי קאמרי ' , וכן גורס הדפוס . אך קטע ב ' ( נוסח מעורב ) גורס " הא לא קשיא תריץ ואימא הכי " , וכן גורס הריטב ...  To the book