הסוגיא העשרים ואחת - ונעלם (כו ע"א-ע"ב)

ונעלם ממנו - שנתעלם ממנו שבועה . יכול שנתעלם ממנו חפץ תלמוד לומר בשבועה ונעלם ממנו - על העלם שבועה הוא חייב ואינו חייב על העלם חפץ . [ א ] מחכו עלי ' במערבא : בשלמא שבועה משכחת לה בלא חפץ , כגון דאמר שבועה שלא אוכל פת חטין _, וכסבור שאוכל קאמר _, דשבועתיה אינשי חפצא דכיר . אלא חפץ בלא שבועה ה " ד ? כגון דאמר שבועה שלא אוכל פת חטין , וכסבור של שעורים קאמר , דשבועתיה דכיר ליה , חפצא אינשי . כיון דחפצא אינשי להו , היינו העלם שבועה ! אלא אמר רבי אלעזר דא ודא אחת היא . [ ב ] מתקיף לה רב יוסף : אלמא חפץ בלא שבועה לא משכחת לה ? והא משכחת לה , כגון דאמר שבועה שלא אוכל פת חטין , והושיט ידו לסל ליטול פת שעורין , ועלתה בידו של חטין , וכסבור שעורים היא , ואכלה , דשבועתיה דכיר ליה , חפצא הוא דלא ידע ליה ! אמר ליה אביי : כלום מחייבת ליה קרבן אלא אמאי דתפיס בידיה ? העלם שבועה הוא ! לישנא אחרינא : אמר ליה אביי לרב יוסף : סוף סוף קרבן דקא מייתי עלה דהאי פת מיהת העלם שבועה הוא . ורב יוסף אמר לך : כיון דכי ידע ליה דחטין הוא , פריש מיניה , העלם חפץ הוא . [ ג ] בעא מיניה רבא מרב נחמן : העלם זה וזה בידו , מ...  To the book