"אל תתמה על הוספה שנזכר בה שם אמורא" שוב למימרות האמוראים וסתם התלמוד בסוגיות הבבלי

כאן , אף שכמעט לא נשארה מילה אחת על כנה בהשוואה בין הבבלי לירושלמי , מכל מקום ברור מעל לכל ספק שמימרת ר ' יוחנן כפי שנמסרה בין האמוראים , כמקור ספרותי בפני עצמו , משתקפת בין בירושלמי ובין בבבלי . ההבדלים , הנובעים ממעשה עריכה , אינם מסתירים את זהותה ואת ייחודה של המימרה . במקרה דנן , וכרגיל , רוב ההבדלים עשויים להיות נזקפים על חשבון הבבלי . ההשוואה למקבילות שבירושלמי או במדרשים מלמדת שהפרדת המימרות מדברי סתם התלמוד יכולה להניב תוצאות סבירות , ולכן יש הצדקה להשתמש בה גם כשאין מקבילה קיימת . אנו עדים לכך שמימרות הבבלי עשויות להיות שונות בפרטי ניסוח וסגנון מצורת אותה מימרה כפי שהייתה ידועה בין האמוראים עצמם . אולם אין עובדה זו מבטלת בכהוא זה את השימוש בכלים הללו , כשאנו מודעים לכוחם מחד גיסא , ולמגבלותיהם מאידך גיסא . זיהוי עצם דברי האמורא כפי שיצאו מפיו לא עלה על הפרק אף כהווה אמינא . ראוי למקד במפורש על המימרה , הצורה הספרותית של דבריו , והפרדתה משאר לשון הסוגיה . משל למה הדבר דומה , לברייתות שבבבלי . יש לברייתא צורה מוכרת בתוך הסוגיה , והנוהג העתיק להכיר את הברייתות כמקורות בפני עצמם ב...  To the book