|
|
האדם המקראי נברא בצלם אלוהיו ומעוצב בדימוי אמונתו . גופו , דמו , ריבויו המיני ומאבקיו טעונים בדמות האל . כל מעשיו , טובים ורעים , נדחסים במקרא לתוך מערכת סימבולית , דתית ומוסרית הקרויה ברית . גנבותיו , זיעת אפו , מנחותיו , רציחותיו , שקריו , מלאכותיו , שחיתותו , גבורתו , שכרותו , ברכתו וקללתו של האדם – כל אלה מתקיימים במרחב האמוני המועצם אשר אין ממנו מנוס , שכן אין מקום פנוי מדמות האל . אי - אפשר אפוא " לעקוף " את כללי המשחק שקבע האל לאדם . כמו כן ברור שלפי הכללים האלה , רק האל רשאי לשמש כמשען וכמבטח אחרון מפני אימת המסתורין . את הלקח הזה למדו היטב על בשרם היגע בוני אותו המגדל השמימי , כאשר ביקשו להישען אך ורק על פעילותם העצמית התכליתית . הם סברו בתמימותם ( ואולי ברוב תחכומם דווקא ) שביכולתם לעשות " שם" משל עצמם תחת שמי האלוהים , כלומר לייצר במו ידיהם ייצוג אשר יהווה טריז של ממש בפני המסתורין . בוני המגדל קיוו שהם יוכלו להישען על הטריז הזה מעשה ידיהם ולזכות בהגנה נצחית . אולם לשלב הזה הם לא הגיעו , שכן המסתורין בכבודו ובעצמו חדר לתודעתם העצמית ולשפתם הפרטית וסיכל את הגשמת חזונם הגדול ....
To the book |
|
|