רחוק מהעין

ישבנו , שותפתי ואני , על הגרסה האחרונה של המאמר . במחקר זה אספנו סיפורים כתובים של סטודנטים על המכללה , וניסינו להבין באמצעותם מה מעסיק את הסטודנטים וכיצד המכללה או גורמים בתוכה נתפסים בעיניהם . סטודנטים מאחת התכניות במכללה ניצלו את ההזדמנות וכתבו סיפורים קשים על התכנית שלהם : על יחס בעייתי מצד המרצים והמדריכים , על הרמה הלימודית הנמוכה , על ניהול וארגון כושל . אמנם היה מדובר בתכנית אחת בלבד מתוך שלל התכניות במכללה , אבל התמונה שעלתה הייתה ברורה וקשה , ולא יכולנו להתעלם מסיפורים רבים כל כך . החלטנו שאנחנו מציגות תמונה אמיתית ונאמנה לנתונים - הרי אנחנו חוקרות רציניות . אף על פי כן , ניקינו , עידנו וניסחנו מחדש כדי שהטקסט יהיה קורקטי ולא מעליב ; ביקורתי אבל לא שיפוטי . קראנו את הטיוטה שוב ושוב . אבוי , התמונה שעלתה הייתה מאוד לא מחמיאה , והרי מדובר בקולגות שלנו . אמנם לא צוין שם התכנית ובוודאי שלא צוינו שמות המרצים , אבל במכללה הרי ידעו במי מדובר . קראנו את הטיוטה שוב . מה יקרה כשמנהל המכללה יבין שמדובר בתכנית הזו ? הרי אנחנו לא רוצים לפגוע בתכנית . מה יקרה כשהמאמר יפורסם וייוודע לאותם מ...  To the book