כל הדרכים

זו הייתה שעת הפסקת הצהריים , אחרי ישיבה מעייפת וקולנית במיוחד . יצאנו לקפטריה לארוחת צהריים . עמדנו בתור שלושה : ראש אחד המסלולים , מרצה אחת ואני . שלושתנו היינו מותשים ומתוחים למדי מן הדיון הארוך והמייגע שהתמשך לאורך כל שעות הבוקר . בעודנו מחכים לשניצל ולסלט , הציג בפניי ראש המסלול בעיה שיש לו : הוא הביא למסלול בחור חדש , רציני מאוד , דוקטור ברמה גבוהה , שהתנאי שלו לקבלת המשרה היה שיאפשרו לו לעבוד במחקר . מעבדה לפיזיולוגיה כבר הייתה במסלול , כך שיש לו היכן לעבוד . הבעיה האמיתית , אמר ראש המסלול , היא למצוא לו שעות עבור מחקר , שכן אין אפשרות להעניק שעות כאלה דרך המסלול . בעודי חושבת מה אפשר לעשות , המרצה שעמדה לידי התכופפה ולחשה לי באוזן : " את השתגעת ? מה את מגדלת לך מתחרים בתוך המכללה ? " . הבטתי בה בתדהמה . הדבר כלל לא עלה על דעתי . היא הוסיפה ואמרה : " כל שעה שאת נותנת למכון מחקר אחר משעות המחקר של יחידת המחקר שלך , תביא למכון השני יותר נקודות , על חשבון היחידה שלך " . חשבתי כמה דקות ואז אמרתי בקול רם : " אני רואה את תפקידי ביצירת תרבות מחקר במכללה . כל מי שחוקר , אעזור לו לחקור . ...  To the book