בשביל כבוד צריך לעבוד

זה קרה בשנה השנייה לעבודתי במכללה . מ ' , מורה ותיקה וחוקרת מוערכת , פנתה אליי במסדרון , באחת ההפסקות , בחיוך חם ולבבי : " שמענו שאת מתעניינת מאוד במחקר . האם תסכימי להעריך עבור כתב העת של המכללה מאמר שהגיע למערכת והוא בנושא שקרוב לתחומי ההתעניינות שלך ? " . " לכבוד לי , " עניתי בלי לחשוב . בלב עליז ומתרונן המתנתי למאמר . " הם מעריכים את דעתי . הם מעוניינים שאמשיך לעבוד כאן . אני מתחילה להתחבר לרשת מקצועית , " שרה לי ציפור בלב . המאמר הגיע כעבור כמה ימים . ארבעים עמודים של ייאוש . תוהו ובוהו מילולי . הטקסט קפץ מנושא לנושא וחזר שוב ושוב על אותם נושאים . פסקאות חזרו והופיעו כלשונן שלוש וארבע פעמים במרחבי הקובץ . משפטים התחילו ונפסקו באמצע , שבע או עשר שורות לאחר נקודת ההתחלה . בין דברי השבח השונים שהכותבת הרעיפה על עצמה , השתרעו מישורים ארוכים של שיממון . טענות כבדות נכתבו ללא נימוק או עיגון במקורות . המקורות שאוזכרו נראו כמו הרשימה הביבליוגרפית : רשימה ארוכה ומדכאת של שמות . לא היה ברור מה נכתב בכל אחד מהם , מה הרלוונטיות שלהם לנושא הנדון ומה הקשר בין המקורות השונים . מרק של מילים , חשב...  To the book