איך לעזאזל אני עושה את זה?

חמש בבוקר . הקפה מוכן . ערימת הכביסה גבוהה מעט יותר . אני חייבת להגיע לראיונות האלה , חייבת להגיע לראיונות האלה ... ♦♦♦ חמש בבוקר ... הזמן האהוב עליי לעבודה . דממה . הקפה מוכן . ממה מתחילים ? העיניים מתרוצצות בין שלושה מוקדים : הראשון , תיקייה . אני צריכה לנתח את הראיונות שעשינו במחקר המורות הוותיקות . בעוד שלושה ימים יש ישיבת מחקר , ועדיין לא התחלתי . השני , ערימת קלסרים . אוף ! אני צריכה לבדוק עשרים וחמש עבודות . אמנם לא מזמן הגישו אותן , אבל התחלתי לקבל הודעות בדואר האלקטרוני עם תהיות ושאלות בעניין . השלישי , הערימה הגדולה מכולן ... כביסה . אני מזהה בערימה הענקית בגדים בהירים וכהים בכמות שתספיק לשלוש מכונות כביסה לפחות . נראה שבני הבית כבר התחילו לגשת אל הערימה במקום לארון ... אבל לא ! אני לא קמה בחמש בבוקר בשביל כביסה ! אני קמה כי זה הזמן לעבוד בשקט , לחשוב . עיניי חוזרות לתיקייה . אני אוהבת את המחקר הזה . הקבוצה מעניינת כל כך ; כולן כאלה דעתניות . כל אחת הגיעה מרקע אחר : האחת מורה ותיקה , השנייה אקדמאית מהמחלקה לספרות , השלישית בראש סוציולוגי כזה . אני ממש רואה איך המחקר מתגבש מתו...  To the book