סמינר הדמעות

הייתי חדשה במכללה . הגעתי מן האוניברסיטה , ואחרי שלימדתי שנתיים פנה אליי המנהל והזמין אותי להקים יחידת מחקר במכללה . הוא ביקש ממני להציע תכנית , ואני הצגתי בפניו אפשרויות שונות שמטרתן העיקרית הייתה ליצור תרבות מחקר במכללה . במסגרת התנאים והשעות שקיבלתי מונה גם יועץ אקדמי , פרופסור מכובד מאוניברסיטה גדולה , שיעזור לי בהשגת המטרה . אחת מהאפשרויות שבחרנו הייתה הפעלת סמינר מחקר לחברי הסגל . לסמינר המחקר יבואו , כך חשבנו , אנשים שרוצים להתחיל לכתוב מאמרים . אנחנו נעזור להם בכתיבה , וכך יהיו יותר ויותר אנשים במכללה שיכתבו מאמרים ויפרסמו אותם בכתבי עת מחקריים . תלינו מודעה גדולה והזמנו את כל המעוניינים להירשם לסמינר . קבענו מפגש שבועי בשעות אחרי הצהריים , וקיבלנו כיתה מרווחת שאפשר לשבת בה בנוחות . בפועל הגיעו כעשר נשים , דמויות מפתח במכללה – מורות ותיקות ומצליחות בבית הספר בעבר , שהן מדריכות פדגוגיות ובעלות תפקידים במכללה בהווה . כולן היו עסוקות בעבודת הדוקטורט שלהן ורצו לקבל מאתנו עזרה . הובלנו את הסמינר בשניים : היועץ המדעי של היחידה ואני , ראשת היחידה . בפגישה הראשונה ביקשנו מן המשתתפות לו...  To the book