פגיעות, רגישות ואובדן ביצירות ספרות

הזיקה בין חווית האבהות הבוגרת לבין פגיעות וחשש מפני אובדן נחשף במפתיע במהלך הניתוח הפרשני של הראיונות עם האבות . דבריהם מעוררים שאלות : האם החרדה לשלומם של הבנים והבנות במהלך שירותם הצבאי בעת שגרה היא קול מושתק אצל אבות ? האם שתיקה זו מופרת במצבים של סכנת חיים ? העיסוק בנושא רגיש זה הוא ניסיון לפענח מהויות שלרוב אין מדברים עליהן בחוויית ההורות למבוגרים - צעירים בישראל . הנטייה לשמור על שתיקה בולטת במחקר הנוכחי בסיפורה של אפרת . בית ילדותה מתואר כמקום שבו השואה הייתה נוכחת כ " פיל בחדר " , וכדי להתעלם ממצב זה נדרשה מלוא האנרגיה של כל בני המשפחה . שתיקה רועמת כזאת , והפרתה , היא עניינם של סופרים ושל הוגים . דוגמה בולטת להפרת שתיקתם של אבות שכולים מצויה אצל שהם ( שהם , . ( 1977 את הפרק ״עקדת יצחק״ , האחרון בספרו זה , מקדיש שהם לזכר בנו גיורא ובו הוא מקשר בין המיתוס של אדיפוס לסיפור העקדה , שבו מתקיים " מערך הגנה של האב המבוגר או המזדקן נגד בנו הגדל והופך לגבר " ( שם : . ( 244 מצאתי לנכון לצטט קטע ארוך יחסית מדבריו של שהם , שכה קולעים למטרה : ברמה האידיאולוגית , מתחנך המתבגר להקריב את עצמו...  To the book