טשטוש גבולות בין הפרטי לציבורי, בין האבהי לאמהי

אבהותו של ניר מיוצגת כנתינה מתמדת וחסרת גבולות . הוא מקשר באופן ישיר בין חוויותיו כהורה להתנסותו כמורה בעבר וכמדריך פדגוגי בהווה . בשני המקרים הוא נדרש להשקעה רגשית ואינטלקטואלית רבה , הנובעת מתחושת אחריות עמוקה , חודרת אל תחום חייו הפרטיים ואינה מתחשבת בצרכיו : במקצוע שלנו , בעיקר כמדריך פדגוגי , אין הפרדה [ ... ] בין העומס הרגשי והפיזי בבית הספר לבין החיים שאחרי . לפני יומיים , בעשר וחצי בלילה מטלפן סטודנט שכבר סיים : " אוי , רציתי לדבר אתך . זה בסדר עכשיו ? " המשכתי לדבר אתו כי היה לו עומס נפשי והוא רצה לדבר . אז טלפן אליי בעשר וחצי בלילה ! וכשאני בא הביתה אני ממשיך בעבודה . יש סוגי עבודות שכנראה מתנתקים בהם [ ... ] אבל אצלנו , שעות העבודה שם ושעות העבודה כאן הם רצף אחד גדול . כשהלכתי ברחוב וצעקו , " היי המורה " [ אמרתי ] חמודי , זה היה עד שעה אחת וחצי בצהריים . עכשיו זה כבר לא " ... וכשמתקשר סטודנט שכבר השתלב בעבודה ואומר , " שמע , יש לי בעיה – מה לעשות ? " , מה אגיד לו : אתה שילמת שכר לימוד עד הרביעי ביוני , זוכר ? [ חמש שניות של שתיקה ] . כן . זה מין מקצוע שלא מתחיל ולא נגמר בשעו...  To the book