השפה הערבית

השפה הערבית הייתה שפתם של השבטים הנודדים בחצי האי ערב . עליית האסלאם במאה השביעית לספירה והכיבושים שבאו בעקבותיה הפיצו אותה אל מחוץ לחצי האי . כתוצאה מהתפשטותה הגאוגרפית של השפה , החלו להיווצר מגוון דיאלקטים מקומיים . השלטון המוסלמי ואנשי הדת חששו שתושבי האימפריה המוסלמית לא יכירו את שפת השלטון , שפת הקוראן ושפת השירה הקדומה , ולכן הטילו על חוקרי לשון לנסח את כללי השפה . כללים אלו הם עד היום הבסיס לשפה הערבית הסטנדרטית ( " הספרותית " ) . אולם הדיאלקטים של הלשון המדוברת הלכו והתפתחו , ונבדלו זה מזה ומן הערבית הקלסית . עם השנים הפכה הערבית הקלסית לשפתו של המיעוט המשכיל , בעיקר של אנשי הדת ( לוין , . ( 1995 השפה הערבית היא שפת האם והשפה הלאומית העיקרית של תושביה הערבים של ישראל – כחמישית מאוכלוסיית המדינה . הערבית נלמדת כשפה ראשונה בכל בתי הספר הערביים בישראל , מכיתה א ועד כיתה יב , וכן במוסדות להכשרת מורים ערבים . הפער בין הלשון הכתובה ללשון המדוברת מקשה מאוד את רכישתה ואת הוראתה , בייחוד בתחילת בית הספר היסודי ( סאיג ' - חדד , ; 2006 . ( Saiegh - Haddad , 2005 הדיגלוסיה בשפה הערבית הפער...  To the book